סרדינים ויין

לסרדין יש שני דברים שמנחים את ההתאמה: מליחות ושומן. מה שמאזן אותם הוא חומציות. לכן כמעט תמיד נלך על לבן פריך, יבש וקריר.

וינ׳יו ורדה

הלבן הפורטוגזי הצעיר, הקליל והמעט מבעבע. הדרים, חומציות נעימה ומינרליות עדינה — ההתאמה הקלאסית, ומאותו חוף.

לבנים מהאיים האזוריים

יינות שגדלו על אדמת וולקן, עם מינרליות מלוחה שממש נבנתה בשביל דגי ים.

אלבריניו

מצפון ספרד ומצפון פורטוגל. חומציות בהירה ונגיעות פרי טרופי שמרימות את טעם הדג בלי להתחרות בו.

דאו לבן

אלגנטי ומאופק, לרגעים שבהם רוצים שהדג יוביל והיין רק ילווה.

רוזה יבש

עובד מצוין דווקא עם סרדינים ברוטב עגבניות או עם פלפל צ׳ילי — מספיק פרי כדי לרכך את החריפות.

ואם לא יין

לאגר פורטוגזי קר או פילסנר יבש הם התאמה אמיתית ולא פשרה: הבועות מנקות את השומן, והמרירות הקלה מאזנת את המלח.

כלל אצבע אחד: ככל שהקופסה חריפה או עשירה יותר, כך הכוס צריכה להיות קרירה ופריכה יותר.